נליקו אהובה.
מכל התחנות שעברנו ביחד ובנפרד, אני רוצה להתייחס כאן לקשר שלנו בשנים האחרונות מאז שעברת לגור בפרדס חנה. ובמיוחד מאז לידתו של צורי.
באירוע משפחתי שיתפת שאת בהריון והיית כולך זוהרת עם עיניים נוצצות.
ומאז שצורי נולד הקשר נהיה יציב וקבוע יותר.
שיחות טלפון, SMS וביקורים.
נכון שלא באתי הרבה, אולי לא באתי מספיק פעמים
אבל כל מפגש היה איכותי, עמוק, נעים, טעים והזמן טס.
ביקור בקטנה נמשך יום שלם. אפשר היה לשוחח על כל נושא בעולם, מהטפל לכאורה ועד דברים מהותיים.
ותמיד העלת זוית ראיה שלא חשבתי לפני.
את כל כך האמנת בדרכך ובחירותיך, עם נמוקים והסברים והמון ביטחון. וגרמת לי לכבד ולקבל אותך כפי שאת ב100% למרות השוני שלנו התפיסות העולם. זו גדולך עבורי ושיעור גדול בהכלה.
שוחחנו לאחרונה אחרי יום כיפור, היית אופטימית ונחושה. סיימנו את השיחה שאמרתי לך שאני אוהבת אותך.
נדיר עבורי 'להשתפך' ככה במילות אהבה מפורשות.
וזהו. כמה ימים אח"כ המצב התדרדר בלי שוב.