כותבת הנכדה הדס כהן

סבתא שלי, סבתא יקרה ואהובה שלי! סבתא של כולנו! חשבתי שהיום הזה לא יגיע, כי את נצחית. והנה זה הגיע. אויי סבתא! כמה אהבה וטוב נעלמו מהעולם אתמול. בוכה בלי הפסקה ולא מאמינה שכותבת עלייך. בטוחה שלולא המצב היו מאות מגיעים אתמול לחלוק לך כבוד אחרון ומספידים כמו שהכי מגיע לך! חייבת להוציא את זה, כי לצערי זה לא נעשה אתמול.

שלשום בערב ביקשו שניפרד ממך. כשראיתי אותך, ידעתי שאלה באמת שעותייך האחרונות ושברגעים אלו אנחנו נפרדות. כמה רציתי והתחננתי להישאר איתך בלילה ולהחזיק את ידך, להרגיש אותך עוד כמה שרק ניתן, אבל לצערי הרב התקופה הזאת והמצב הנוכחי לא אפשרו זאת.

אתמול, לפני לכתך, גיליתי על הילולת רבי נחמן מברסלב. וברגע הזה הבנתי שגם את חתומה ליום הקדוש הזה, וזה גם יומך. ח"י בתשרי. כמו רבי נחמן, כל מבוקשך בעולם זה להיות בשמחה. השמחה היא הסמל שלך. את הרבי נחמן שלנו! תמיד היית בשמחה וביקשת מהעולם לשמוח! תמיד! ולא כי חייך היו דבש, אלא שאת ראית בהם רק את הטוב. הייתי באה אלייך לשאוב ממך שמחה, להבין וללמוד איך את עושה את זה, כדי לפתח את זה בתוכי. את הגורו הכי טוב לחיקוי.

השתדלתי לבקר אותך קבוע, ובכל פעם איכשהו הוצאת מתוכי את נבכי נפשי וגרמת לי לפרוק את שעל ליבי. היית מחזקת אותי, משמחת, מרגיעה והכל תמיד מהול בהומור. כל-כך מבוגרת וכלכך צעירה. ההומור לא עזב אותך. מדהים איך שלא היית שוכחת אותי, ומתקשרת להקשיב להמשך סיפורי חיי, כאילו זה הדבר הכי חשוב באותו רגע. וכמובן ביקשת שאבוא שוב, בכל שעה. תמיד ביקשת ממני לשמוח. זאת הייתה כל בקשתך בכל חייך. הצגת לנו מודל כזה בגופך ובנפשך. השמחה האין סופית, הקבלה, ההכלה, ההומור והצלילות שלך הדהימו אותי כל פעם מחדש כשנפגשנו.

בחגים הדודים והנכדים היו מגיעים אלייך בהמוניהם, והיה כל-כך צפוף, ואת תמיד היית מתקשרת אליי ואומרת לי - "הדסי, לא משנה כמה הגיעו, אם את לא כאן אז זה לא אותו דבר". ואני בטוחה שהיחס האישי היה לכולם, כי כזאת את! זוכרת את כולם, ונותנת לכל אחד הרגשה שהוא הכי חשוב בעולם. ובאמת כל אחד היה עולם בשבילך. את היית עולם בשבילנו. המאחדת של כולנו. אור המשפחה. תמיד כשבאנו אלייך דאגת שנלך לאכול קודם, ואמרת שזה בשביל הברכה. אני זוכרת שבכל שישי, כשעוד היה לך את הכח (והכח הזה היה בגיל 80) היית מכינה מטעמים תימניים, שמה בקופסאות ומחלקת לכל השכנים ולילדייך כמובן. אחחח כמה זכה כל מי שגר לידך!

סיפרתי הרבה לחברות שלי עלייך, וחלקן הגיעו לבקרך. כל אחד שהכיר אותך הרגיש שזכה. אף פעם לא נמאס לך מאנשים חדשים, מילדים ומתינוקות. לא משנה כמה כבר ראית וכמה החזקת בקרבך. תמיד רצית עוד. כל צאצא חדש ריגש אותך כאילו הוא הראשון, וכמה דיברת על כל אחד. זה מה שנתן לך עוד שנים בעולם. כמה רצית להיות ולשמוח בחתונות של כל נכדייך. אמרת לנו שאת ממתינה, ובצחוקך ביקשת שנזדרז כי לא ידעת עוד כמה זמן יש לך. היית כאן בשבילנו כמה שיכולת.

אישה גדולה צעירה בנשמתך!

ואז הווירוס הגיע לעולם ואיתו הסגרים והבידוד, ומצבך הטוב החל לדעוך עד שעזבת אתמול. נאלצתי להגיע פחות, וכשהגעתי כבר ישבתי רחוק. ואת היית רואה דרך משקפייך את הבכי שלי שיורד בלי שליטה מעצמו מתחילת המפגש ועד סופו, והיית מנסה לנחם אותי. כמו תמיד כמובן. כלכך פחדתי מהרגע הזה. כלכך!

סלחי לנו שלא יכולנו להיות לידך, לגעת בך ולנשק אותך. מחלי לנו שלא יכולת לגעת בנו ולהחזיר לנו אהבה, שהרי כל מפגש, חיבוק ונשיקה נתן לך בעולם עוד יום ועוד יום.

העולם נסתר מעיניי, ואיני מצליחה להבין הכל. לא משנה כמה אחזור על עצמי, זה אף פעם לא יספיק.

סבתא יקרה מיוחדת במינה. אין כמוך בכל המדינה. תודה על קיומך. מודה שזכינו! בבקשה שמרי על כולנו, תתפללי עלינו ותברכי אותנו!

מרגישה מבורכת שאני אחת מצאצאייך. אני חלק ממך, ואולי אזכה להיות קצת ממה שהיית בעולם הזה. כולנו אוהבים אותך מאוד מאוד! כל מי שמכיר אותך. כותבת ולא מפסיקה לבכות את לכתך. את אבידה כבדה. באמת היית שושנה. אור גדול בתוך כאוס העולם. למרות הקושי, נשתדל לשמוח בחג הזה כמו שהיית רוצה שנעשה, ונמתין לניחום לאחר החג.

סבתא, אימא, אחות, חברה, מחנכת, יועצת, מודל לחיקוי. 11 ילדים 37 נכדים 72 נינים ונשמות נוספות בדרך...

את אהובה על כולנו ותישארי כך לעד! אני מעריצה שלך! ויש עוד המון כמוני!

סבתי היקרה! סבתא ואימא של כולם! יהי זכרה ברוך! שמעה שושנה בת בדרה (דבורה) זצ"ל! 1920-2020 ת.נ.צ.ב.ה.

"היו מלחמות וניצחת, כמה רחוק הגעת, עכשיו הפכת להיות שלמה. אני (בוכה ו..)אומרת תודה עלייך, על רגעים פשוטים שאין להם מחיר. גם כשאת לא איתי, חושבת עלייך כל החיים".