מגפת הבדידות והיעדר החמלה של האנושות גובה קורבנות. שזה לא נורא כשלעצמו אבל דרושה יצירה של מציאות חדשה חברים.
סבתא שושנה (שמעה) האהובה על כל כך הרבה לבבות ושאהבה כל כך הרבה לבבות נפטרה אתמול בצהריים.
אספר לכם את סיפור ההתדרדרות הבריאותית שלה מזווית העיניים שלי, כפי שסיפרתי לחברים ומשפחה שוב ושוב.
הבדידות הורגת. וזה לא רק בחצי שנה האחרונה, מאז הנגיף והבידודים שבאו בעקבותיו. זה כבר כמה דורות שהאנושות- בתוך עצמה וביחס לסביבה; בנפרדות, פילוג, בדידות. חוסר חמלה, חוסר אמפתיה, חוסר אחווה, חוסר שיתוף ואינטימיות.
אישית לגבי הסבתא הנדירה הזו, אין ספק שהפרידה המסוימת שמתרחשת כשעוזבים את הגוף הייתה שלמה ומכילה, שמחה למרות כל התנאים. אני הכי סומכת עליה בעולם, אחת שתמיד וכל הזמן מודה לאלוהים על כל הטוב שיש. שיודעת לשמוח.
את הכאב הכי גדול שהיא חוותה בחייה (במילים שלה "14 לידות היו לי.. ובחיים לא כאב לי ככה") היא חוותה עקב הסגר הראשון שהגיע בעקבות הנגיף קורונה במרץ 2020. ובעצם אני רוצה להאיר כאן נקודה: בעקבות הבדידות.
אולי יש אנשים שטוב להם לבד מאיזושהי סיבה, אבל במקרה הזה- כל שהיא אהבה זה חברת אנשים, ילדים בפרט! חיים. תחושת חיים מסביב, רעשים של ילדים ואנשים. מיותר לציין שזה בכלל לא היה, פרט לשיחות טלפון וקצת זום, למשך החודשיים של הסגר, בהם היא פיתחה את הכאבים שלה בבטן, מה שהתגלה כגידול בלבלב.
למה אנחנו לא נותנים לטבע לעשות את שלו? למה אנחנו לא ביחד? אמנם אני הכי סומכת על סבתא שלי שהיא אופטימית והרגישה את הביחד למרות הכול, והלכה בטוב(כמובן שגם היו לה ביקורים של ילדיה בימייה האחרונים). אבל מישהו אחר התאבד לא בתחושות טובות מהבדידות של הסגר ושל האנושות, בטוחה שיש סבתות שהלכו לעולמן בתחושת בדידות. ואני כועסת עלינו ממש ורוצה להעמיד אותנו במקומנו שנתחיל ונמשיך לקחת אחריות ולייצר אנושות חדשה עם ערכים חדשים!!
אם סבתא שלי הייתה הולכת לעולמה מלהידבק בנגיף הקורונה ובלי לעבור כמה חודשים ללא ביקורים של ילדים?
אם היא הייתה עוזבת את הגוף כשמסביבה המולה, חום אנושי, חיבוק?
ציטוט מפיה לפני חודשיים בערך "הרבה זמן לא חיבקתי ונישקתי מישהו" ועוד אמירות רבות על כמה חשוב להיות ביחד.
לדעתי זה פשוט לא הגיוני ולא בריא המצב בו רוב אוכלוסיית האנושות נמצאת.
אחד הדברים הכי חמודים שאני מודה עליהם זה אריאל הקטן (הבן שלי) שבממוצע 4 פעמים ביום בארבעת החודשים האחרונים שר ומדבר עליה, מאז ביקורינו האחרון אצלה, מה שהשאיר אותה אתנו בלב, ובטוחה שגם אנחנו היינו בליבה חלק גדול מאוד מהיום שלנו.
ובנימה אופטימית אחרונה כמו שדודה אמרה לי ליד הקבר; סבתא נפטרה והשאירה את האבלים קודם כל לכמה ימים שבהם מצווה לשמוח (שמחת תורה) וההתאבלות תגיע רק לאחר מכן.
בברכה אחרונה שלה אלינו של שמחה בלב של כולם.
גם אני מברכת אותנו בשמחת הלב, ובאופטימיות ותקווה, בראיית הטוב ובהודיה עמוקה, ובנימת ה 'לשנות את העולם' שאני נמצאת בה; מאחלת חמלה, אקטיביזם, ראיית האור
