סבתוש' אהובה ויקרה מכל!

אוי, כמה שהלב בוכה. כמה קשה לעכל את הבשורה,

לא יכולה לדמיין את ביתך בלעדייך, את הספה בלי נוכחותך ואני לידך.

כמו הדברים הקבועים והברורים בחיים – השמש תזרח, הערב ירד,

החג יגיע במועד שנקבע לו והפרח יפרח בעונה המתאימה לו,

אחד הדברים הקבועים והברורים בחיי היא את – סבתא!

תמיד היית לצידי, תמיד ניחמת, חיבקת ופינקת

ובעיקר תמיד אהבת אותי ואותנו בכל לבך.

סבתא, כל זמן שהיית איתנו דאגת תמיד שלכולם יהיה טוב, שלא יחסר משהו למישהו. תמיד השקעת את כולך באחרים, והיית דוגמא לאהבה ולנתינה.

תמיד התעניינת בשלומי, אם לא ישירות אז דרך אבא או אחד האחים שהיו מוסרים ד"ש

ואומרים לי שביקשת שאתקשר אלייך - וכשלא הספקתי, היית מקדימה אותי ומתקשרת.

גם אם לא שיתפתי - ידעת מה עובר עלי,

הרגשתי שקופה מולך, כאילו יש לך עיניים בתוך הלב שלי.

תמיד ידעת בדיוק למה להתייחס ועל מה לברך.

יכול להיות שלא אמרנו לך זאת מספיק בחייך,

אך האהבה שלך הייתה מאותם דברים שנתנו לנו כוח להמשיך.

גם כשהיה קשה, כשהיה עצוב וכשדברים לא הסתדרו

היה מספיק ביקור אחד קטן בביתך בשביל להתחזק, להאמין ולהרגיש שיהיה בסדר.

לכל אחד בחיים יש לפעמים מעידות, חושך, או חוסר שפע – את התגברת ודילגת על זה!

את הגעת לחיים האלה ואמרת אני אנצח אתכם! אני - רק בשמחה!!!

והתמדת בכל מאודך, גם כשהיה לך קשה, כואב ולא פשוט בכלל.

תמיד תמיד היית בשמחה.

וכששאלו אותך לשלומך? היית עונה תמיד "ברוך ה', הכל בסדר".

כמה אהבת את החגים של עם ישראל, לא אשכח אותם ואת השבתות אצלך,

כמה אהבת להקשיב לשירה הערבה של ילדייך ונכדייך סביב השולחן.

תמיד אזכור את המטבח שהיה אפוף בריח הבישולים הכל כך טעימים ואהובים שלך.

כמה מקום היה לך להכיל ולקבל את כולם - בלי הבדלי דת גזע ומין.

בביתך, שהיה שניים וחצי חדרים, הצלחת להכניס אין ספור אורחים בכל חג ושבת.

ובליבך, שהיה ענק כמו היקום כולו, הכנסת אין ספור אנשים, חוויות וסיפורים.

הכל אצלך היה מוכן מבעוד מועד ומחושב עד לפרטים הקטנים.

אני זוכרת שהייתי מגיעה לפני חג הסוכות לקשט את הסוכה הענקית שלך,

נו, כבר אמרנו כמו הלב שלך...

כל שנה הייתי באה עם חברה, אחות יקרה ואפילו עם יוהאן בעלי,

נדהמתי - איך היית מגהצת בדקדקנות את הסדינים,

נזהרת על כל תמונה ותמונה ומיישרת ככה עם היד,

דואגת לתת את כל הכבוד שאפשר.

תודה שזיכית אותי כל השנים האלה

וסליחה שלפעמים באתי בלי הרבה חשק – אני לעומתך לא הצלחתי תמיד לדלג.

אפילו במותך ציוות לנו את השמחה, הרי זה החג היחיד שאנו מחויבים לשמוח,

זה החג שכתוב בו: "ושמחת בחגך והיית אך שמח" - ובו בחרת ללכת מאתנו.

כל שנותר לנו, סבתא, זה לזכור אותך כפי שהיית -

סבתא חמה, אוהבת, שמחה, אופטימית וקורנת,

סבתא שהמשפחה בשבילה הייתה הכל,

והיא הייתה הכל עבור משפחתה.

כמה אור, שפע, נתינה, הכלה, אכפתיות ואהבה בבנאדם אחד - ועוד למאות!

כמה התגאיתי בך, סבתא שלי.

כל כך הרבה חברות היו אצלך ושמעו עלייך.

אפילו לפני שהייתי יוצאת לטיול משמעותי הייתי באה לבקרך ולבקש את ברכתך.

אני מודה להקב"ה שזיכה אותי להתחתן בעודך בחיים.

כל חיי חלמתי על היום שאהיה כלה ואתארגן אצלך,

כי אין מקום אחר שהייתי בוחרת בו ליום הקדוש הזה חוץ מהבית שלך וממך.

את המלווה הכי איכותית, צדיקה, רגישה ויקרה שיכולתי לבקש!

לאחר שילדתי את בני הבכור, שילה יהודה, יצאתי מבית החולים ישירות אליך.

את הראשונה שהלב שלי רצה לפגוש ולשמוח איתך על המתנה הנפלאה הזאת.

ממש רציתי לבקר אותך לפני לכתך, אך יצא שלא הספקתי ישר אחרי החג.

קבעתי עם הדס לבוא יחד ביום שלישי בצהריים.

סבתא, קיימתי את הבטחתי!

באתי ביום שלישי!

אבל את כבר לא היית איתנו...

עוד לא עיכלתי את זה שלא אראה אותך יותר!

שלא אראה את העיניים נפערות בשמחה כשאבוא לבקר, ושאת לא איתנו יותר.

הזמן עובר ואת כבר לא כאן,

אך אני בשלי עדיין אומרת לעצמי –

"שוב לא הספקתי לבקר,

אבוא בהזדמנות הראשונה שתהיה לי או בחג הבא".

אין ספק שזה מכהה את הכאב.

סבתא אהובה ויקרה!

את היית אור גדול בחיי! תודה שלימדת אותי מה זאת אהבה בלי תנאים, בחום, בנתינה ובפשטות אין סופיים! תודה לה' שזיכני שתהיי חלק מחיי.

זכיתי להיות הנכדה של סבתא שושנה!

נוחי בשלום ובשלווה על משכבך. אוהבת מאד ותמיד מתגעגעת!

נכדתך,

מיכל.