הלכת... והגיע לך סוף אחר.
הגיע לך סוף של גיבורים, של שורד, של מנצח.
אתה הלכת ואני לא הספקתי להיפרד.
בדמיוני אני מציירת את הפרידה המושלמת, פרידה שבה אני מחזיקה בידך חזק ואומרת לך כמה אתה חשוב לי.
כמה משמעותי אתה. איך כמעט בכל פיסה משמעותית מחיי, שזור זיכרון שלך....
אותה היד שנטעה בי לאורך ילדותי תחושה עצומה של ביטחון, את אותה היד הייתי אוחזת חזק ולא מרפה...
הייתי אוחזת את ידך ומודה לך:
על סיפורים מעשירים על שמיים וחלליות, על טיולים של שנינו לבד בשדה, על הביקורים בגלידריה שבמורד הרחוב בצהלה, על שהנחלת בי את האהבה לנופים ולטבע, על ששמת את מבטחך בי והעזת לחשוף בפניי, אט-אט, את סיפור חייך, על שלא אחת באמצעות הדאגה והאהבה האינסופיות שהרעפת עליי היית לי דמות של אב...
תודה סבא, על מי שהיית עבורי כל חיי ועל מי שלעד תמשיך להיות...